ממ-דן חברה לבנין בע"מ נ' איטום עדן אקספרס ואח'

פסק דין

במסגרת עבודות בנייה שבצעה, הזמינה התובעת מהנתבעים עבודות איטום ועל רקע ביצוע עבודות האיטום, נתגלעו בין הצדדים מחלוקות. לטענת התובעת, בוצעו העבודות באופן לקוי ונגרמו לה נזקים. לטענת הנתבעים, אין בסיס לטענות התובעת ודווקא התובעת חייבת כספים בגין עבודות האיטום שבוצעו. על רקע זה הוגשו שתי תביעות נפרדות, אשר הדיון בהן אוחד.

במסגרת תיק 10596-09-10 (במקור: ת.א. 169/09 בבימ"ש השלום בראשל"צ) עותר אהרון דוד (אשר עשה שימוש בשם המסחרי "איטום עדן אקספרס") לחיוב ממ-דן חברה לבנין בע"מ בתשלום סך של 28,802.60 ₪.

במסגרת ת.א. 34283/08 עותרת ממ-דן חברה לבנין בע"מ לחיוב אהרון דוד ואהרון חוגי בתשלום סך של 40,990 ₪.

לשם הנוחות תכונה ממ-דן חברה לבנין בע"מ להלן: "התובעת" ואילו אהרון דוד ואהרון חוגי יכונו ביחד להלן: "הנתבעים".

העובדות

התובעת הינה חברה קבלנית העוסקת בעבודות בנייה. הנתבע 2, אהרון חוגי, התמחה בביצוע עבודות איטום והיה בעליו של עסק אשר פעל תחת השם המסחרי "איטום עדן אקספרס". הנתבע 1 הינו אחיינו של הנתבע 2 ובהתאם להסכם מיום 1.1.08 (נספח א' לתצהיר הנתבע 1) רכש את עסקי הנתבע 2.

במהלך 2006 בצעה התובעת פרויקט בנייה בשני בתים צמודי קרקע (להלן: "הקוטג'ים") ברח' זרובבל 16 ברמת השרון (להלן: "פרויקט רמת השרון"). במסגרת פרויקט רמת השרון, התקשרה התובעת עם הנתבע 2 בהסכם לביצוע עבודות איטום. עבודות האיטום בוצעו, התמורה אשר נדרשה שולמה ובמהלך 2007 הושלם פרויקט רמת השרון והקוטג'ים נמסרו למזמין העבודות – מרדכי וינברגר (להלן: "וינברגר").

זמן מה לאחר השלמת פרויקט רמת השרון, קבלה התובעת תלונות על חדירת מים לקוטג'ים. דיווח אודות התלונות נמסר לנתבעים ובמהלך 2007 – 2008 בצעו הנתבעים עבודות תיקון שונות, כנגדן שולמה להן תמורה נוספת.

במקביל, בלא קשר לפרויקט רמת השרון, בצעה התובעת פרויקט בנייה ברח' מבוא הפודים 3 ברמת גן (להלן: "פרויקט רמת גן") ונזקקה לשירותי איטום גם בגינו. במהלך פברואר 2008 נכרת הסכם בין התובעת לבין הנתבע 1 (אשר אותה עת כבר רכש את זכויות הנתבע 2 בעסק) לביצוע עבודות איטום גם בפרויקט רמת גן. עבודות האיטום בוצעו והושלמו בסמוך לתחילת חדש מאי 2008 ובעקבות זאת נשלחה לתובעת ביום 6.5.08 דרישת תשלום בסך של 28,802.60 ₪. התובעת כפרה בסכום הנקוב בדרישת התשלום, טענה כי הסכום המגיע בגין עבודות האיטום בפרויקט רמת גן מסתכם בסך של 18,743.80 ₪ בלבד ואף סכום זה מיאנה לשלם בטענה שיש לקזזו מהנזקים להם אחראים הנתבעים בגין פרויקט רמת גן.

על רקע זה הוגשו שתי התביעות. באחת, תובע הנתבע 1 את מלוא התשלום בגין ביצוע עבודות האיטום בפרויקט רמת גן. בשנייה, תובעת התובעת שיפוי ופיצוי על הנזקים שנגרמו לה עקב הליקויים בעבודות האיטום הן בפרויקט רמת השרון והן בפרויקט רמת גן.

טענות הצדדים וההליך המשפטי

לטענת התובעת, עבודות האיטום בפרויקט רמת השרון בוצעו באופן רשלני. כבר בחורף 2007 התלוננו הדיירים על חדירת מים מהמרתפים, מהגגות ומהקירות והנתבעים הוזעקו לתקן את הליקויים. על אף שברור היה שמקור הנזילות עבודת איטום לקויה של הנתבעים, טוענת התובעת כי הנתבעים סירבו לתקן את הליקויים בלא תשלום נוסף וכך שולמו להם תשלומים נוספים ולא מוצדקים במהלך דצמבר 2007 – ינואר 2008, בסך של 1,501 ₪; 751 ₪ ו- 3,465 ₪. לא זו בלבד שכל התיקונים שבוצעו על ידי הנתבעים לא הועילו, אלא שהנתבעים התנערו מאחריותם. לבסוף, כדי להימנע מתשלום פיצויים כבדים לוינברגר, בעל הקוטג'ים, באשר הנזילות מנעו שימוש סביר בקוטג'ים, בצעה התובעת עבודות איטום מקיפות בעצמה ועל חשבונה ואף מימנה פיצוי לוינברגר. גם בגין פרויקט רמת גן טוענת התובעת לנזקים עקב ביצוע עבודות איטום רשלניות.

בסך הכל, טוענת התובעת כי נזקיה בגין מחדלי הנתבעים בפרויקט רמת השרון הסתכמו בסך של 56,938 ₪ ונזקיה בגין פרויקט רמת גן הסתכמו בסך של 2,635 ₪.

לטענת הנתבעים, עבודות האיטום בפרויקט רמת השרון הסתיימו עוד בדצמבר 2005 אולם עבודות הבנייה בפרויקט נמשכו זמן רב לאחר מכן, עד תחילת 2007. רק במהלך נובמבר 2007 פנתה התובעת לראשונה בטענה לרטיבות נקודתית מאדנית באחד הקוטג'ם. בבדיקת הטענה הסתבר שמקור הרטיבות בנזק חיצוני שנגרם לאדנית בתקופת הבנייה ולא מליקוי בעבודות האיטום ולכן הוזמנה מהנתבעים עבודת תיקון בתשלום. כך גם ביחס לתלונה נוספת אשר בבדיקתה נמצא שמקור הנזילה שימוש בחומצה אשר גרם נזק לאיטום כך ששוב הוזמנה מהנתבעים עבודת תיקון כנגד תשלום. וכך, שוב, בתלונה על נזילה בתקרת הקומה השנייה באחד הקוטג'ים ואשר מקורה עבודות הבנייה ולא ליקוי בעבודות האיטום. טוענים לפיכך הנתבעים שאין כל יסוד לטענות התובעת ביחס לשני הפרויקטים, עבודות האיטום בוצעו ללא רבב, אין כל הצדקה לתביעה וממילא שתחשיבי הנזק מופרכים.

בתביעה אשר הגיש הנתבע 1, הוא עותר לחיוב התובעת בתשלום שכרו בגין שירותי האיטום בפרויקט רמת גן. לטענתו, בעקבות פניית התובעת נשלחה לה הצעת מחיר ביום 13.2.08 ובמסגרתה פירוט העבודות המוצעות והתשלום הנדרש בגין כל אחד מרכיבי העבודה, כאשר התחשיב מתבסס על היקף השטחים בהם יבוצעו העבודות בפועל. תחילה בקשה התובעת להפחית את מחיר אחד רכיבי ההצעה (רכיב האיטום ביריעות) מסך של 60 ₪ למ"ר לסך של 58 ₪ למ"ר ולאחר שנעתר לבקשה ושלח הצעת מחיר מתוקנת, אישרה התובעת את ההצעה בחתימתה. על יסוד הצעה זו בוצעו העבודות, תחשיב השטחים אושר על ידי מהנדס התובעת וכך הוצא לתובעת חשבון לתשלום בסך של 28,802.60 ₪.

בתגובה, טוענת התובעת כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל העדר יריבות. לטענתה, ההתקשרות נשוא פרויקט רמת גן בוצעה בין התובעת לבין הנתבע 2, חוגי אהרון, בלבד. את הנתבע 1, דוד אהרון, לא הכירה באותם מועדים ולא כרתה עימו כל עסקה.

לגופם של דברים, טוענת התובעת כי בעקבות הצעת המחיר שקבלה לביצוע עבודות איטום בפרויקט רמת גן נמסרה על ידה הודעה לפיה היא מעוניינת אך ורק בפרט מתוך הצעת המחיר המתייחס לאיטום ביריעות וכך גם סימנה על גבי הצעת המחיר. עבור חלק זה וחלק זה בלבד אף חייבת התובעת לשלם סך של 18,744 ₪ וסכום זה קוזז מנזקי התובעת כפי שפורטו בתביעתה שלה.

בהחלטה מיום 17.12.08, נקבע שלנוכח המחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים ימונה מומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה בחן את טענות הצדדים ביחס לשני הפרויקטים והגיש חוות דעת מיום 29.11.09 (להלן: "חוות הדעת"). בסיכום חוות הדעת, קובע המומחה כי מצא נזקים אשר יש לייחס לנתבעים בסך כולל של 6,175 ₪. המומחה מסר הסברים נוספים לחוות הדעת במכתבו מיום 18.1.10 (נספח ז' לתצהיר מטעם התובעת).

לאחר הגשת חוות הדעת הסתבר שהצדדים לא מגיעים לכדי הסכמה ולפיכך ניתנה להם ארכה להגשת תצהירים. בסופו של יום, לאחר שחלק מהמצהירים לא התייצבו לישיבת ההוכחות ותצהיריהם נמשכו, הוגש תצהיר של מנהל התובעת, אורי יעקובוביץ’ (להלן: "אורי") וכן הוגשת תצהיר הנתבע 1. המומחה לא זומן על ידי מי מהצדדים. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 7.7.11 ובסיום הישיבה סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.